כולנו מכירים את תחושת הדאגה, היא מכרסמת בתוכנו בשלב כזה או אחר של היום. איך אנחנו יכולים להפסיק לדאוג ולהתחיל לחיות כמו שבאמת אנחנו רוצים? כולנו מכירים את זה שהדאגה נכנסת ומתחילה להשתלט עלינו, משנה לנו את המחשבה, את הרגש והופכת אותנו להיות אדם אחר מאשר היינו קודם לכן.
אז מה היא בעצם דאגה?
בשורש שלה, דאגה היא מצב שבו לאדם אין וודאות לגבי מה יהיה באותו מצב שבו הוא נמצא. זה יכול להיות בתחום הכלכלי: למשל ישנה בעיה כלשהי, חזר שיק, לא יודעים מאיפה להביא את הכסף כדי לסיים את החודש כמו שצריך, זה יכול להיות בתחום הבריאותי: יש בעיה כלשהי שצריך לפתור אותה ואנחנו לא יודעים מאיפה להביא את הפתרון.
בעיקרון, דאגה היא מצב שבוא אין לנו על פניו את הידיעה איך פותרים את הבעיה. היא קשורה לפחד המשותף לכולנו, כל אדם עלי אדמות. זה הפחד מהלא נודע. הפחד הזה משותף לכולם מכיוון שאיננו יכולים לצפות מראש מה יוליד היום, מה יביאו מצבים שיבואו ואיפה אנחנו נהיה בכל שניה, שעה של היממה. אנחנו יכולים לראות שהייקום כולו עטוף במצבים ובעיות בלי הפסקה, בין אם זה בתחום הביטחוני, הזוגי, בריאותי, כלכלי. כל תחום וכל מערכה שנכנס לתוכה, נוכל לראות שישנן בעיות ושלא חסרות סיבות לדאגה.
אבל, אותנו מעניין מבחינתנו האישית, איך לחיות – ולחיות נכון. כי לחיות נכון, כולנו יודעים שכאשר אנחנו במקום הנכון עבורנו, פשוט מאוד טוב לנו. אנחנו שמחים, מאושרים, מרגישים שאנחנו "על הגובה" כמו שאומרים, תחושה של הצלחה, יצירה והכל בזרימה ושום דבר לא נעצר. דאגה זה מצב שבו האנרגיה שבתוכנו, הכח שמניע אותנו, כח הבורא שבתוך כל אחד מאיתנו נעצר, לא זורם ומה שבעצם נכנס במקום הכח הזה של הוודאות, הביטחון והידיעה שהכל בסדר, זה ספק. ספק זה תוצר לוואי של פחד שבעצם מופיע בכל פעם שאנחנו דואגים על משהו. כשאנחנו בדאגה, הספק הוא כלי הנשק הגדול ביותר של היריב, היצר הרע שטבוע בתוכנו והוא משתמש בספק בכל פעם ובמיוחד באותם הנקודות ששם אנחנו הכי דואגים.
שימו לב ותיראו, כל המקומות בחייכם ששם אתם נוטים לדאוג יותר מתחומים אחרים, יש להם מכנה משותף. המכנה המשותף הוא, שאלו בדיוק הנקודות שכל אחד מאיתנו צריך לשפר, לשנות בתוכו וצריך לזוז מהמקום שבוא הוא חסר וודאות לגבי ההווה והעתיד, לעבר אותו מקום ששם תהיה לנו וודאות מוחלטת, ביטחון וידיעה שלמרות שעכשיו אין לי את אותו הדבר שאני רוצה ליצור, אני כבר נמצא שם בתוך תוכי, במודעות, בכח שמניע אותנו, בכח המחשבה ובעצם כשאנחנו עושים את הסוויטצ' הזה בתוכנו (עוד מעט נראה גם איך), אנחנו יכולים לשנות את התמונה, להפסיק לדאוג ולהתחיל לחיות, כי לחיות כפי המילה – "חיים", יש תנועה של חיות בתוכנו, כח שמניע אותנו, מזיז וגורם לנו להפסיק לדאוג ולהתחיל לדאוג לדבר החשוב ביותר שזו המטרה ולמה אנחנו פה. אם נשים לב, לדאגה, היא מכרסמת מבפנים והיא גונבת לנו את המשאב החשוב ביותר שיש לנו, שאותו אף אחד לא יחזיר לנו וזה הזמן שלנו.
במחקר שנעשה באוניברסיטת פנסילבניה, התבררו הממצאים הבאים:
40% מהזמן שלנו אנחנו דואגים לדברים שאף פעם לא התממשו
30% מהזמן שלנו אנחנו דואגים לדברים שכבר היו בעבר
12% מהזמן שלנו אנחנו דואגים על עניינים של אנשים אחרים
10% אנחנו בדאגה על מחלות דמיוניות או אמיתיות
ורק 8% מהזמן שלנו אנחנו דואגים באמת למה שאמיתי ושבאיזושהי צורה אינו וודאי בחיים שלנו.
אז 8% מהזמן שלנו אילו דאגות שמצריכות דאגה, היכן אנחנו שמים את הפוקוס ב-92 האחוזים?
הזמן שלנו יקר, החיים שלנו הם מתנה. השאלה היא, איך אנחנו פותחים את המתנה הזו ומוקירים תודה לייקום בכל רגע מחדש על מה שהוא מעניק לנו? כי אפשר לדאוג לדבר הזה ולדבר הבא, בתחומים השונים בחיים שלנו. אבל הדאגה היחידה שהייקום והבורא רוצה שאנחנו נדאג להם זה לצמיחה שלנו, להתפתחות האישית שלנו, שאנחנו נהיה במקום החי בתוכנו שכאשר אנחנו שם וכאשר טוב לנו, כולנו יודעים שאנחנו יכולים לעשות הכל. אנחנו אנשים מדהימים, אנחנו רוצים לתת, רוצים להשפיע, לדאוג לאחרים וזה בעצם המפתח לאיך משנים דאגות ומתחילים לחיות כמו שצריך.
במילה דאגה אנחנו יכולים לראות את המילים: "דאג" ועוד אות קטנה "ה" (הבורא), שכאשר אנחנו בדאגה לאנשים אחרים, למצבים של השפעה, של נתינה, של יצירה, יצירת הזדמנויות לאחרים להיות במקום הטוב שלהם, כשאנחנו עושים את זה הבורא דואג לנו. יש משפט שאומר: "מי שדואג לאחרים, הבורא דואג לו". אם אנחנו רוצים להפסיק לדאוג ולהתחיל להרגיש את ה-"פרפרים בבטן" החיוביים שמניעים אותנו לרצות להיות במצבים של השפעה, לרצות ליזום, לצאת מתוך עצמנו. אם אנחנו רוצים את כל זה, חייבים להבין, המהות של דאגה היא אחת: איך אנחנו זזים מאיפה שאנחנו עכשיו ואין לנו את מה שאנחנו רוצים לעבר אותו המקום ששם אפשר להעניק ולתת כך שאותו דבר שחסר לנו, ינתן לנו.

אם אנחנו רוצים אהבה, אפשר לחכות שהיא תגיע. אבל אפשר גם להתחיל לתת אותה ולהתחיל לחוש אהבה. אם חסר לנו כסף, אפשר להתחיל לזוז ולתת למישהו אחר, כך שיהיה לו את הכסף שחסר לו. על פניו נראה פרדוקס, איך ניתן משהו שאין לנו? אבל חוק ייקום: " כדי לקבל, צריך לתת".
המילה דאגה בגימטריה, אם נהפוך אותה למספרים, נקבל את המספר 13. כמו המילה אהבה וכמו המילה אחד. כשאדם נמצא בדאגה לאנשים אחרים, הוא יוצא מתוך עצמו ומפנה מקום לאור, לשפע של הייקום להיכנס לחייו ולמלא אותו. כשאנחנו עושים את זה, מה נוכל לקבל בחזרה מאותו אדם או מי שבאיזושהי צורה דאגנו לו אם לא אהבה באותה המידה? אם כמובן נתנו מהמקום הנכון, דאגנו מהלב, פתחנו את עצמנו לעבר האדם האחר, הוא לא יכול שלא לחוש את זה ולא להעביר את זה בחזרה. אם אנחנו נחבר אותנו ואת האדם האחר, נוכל לראות שהמס' 13, שזה דאגה מתוך עצמנו והדאגה שלו אלינו ביחד זה 26 שזהו הערך המספרי של שמו של הבורא. כשאדם דואג לאחרים, הבורא דואג לו.
אז איך משנים כיוון ומתחילים לחיות כמו שצריך?
מפסיקים לדאוג לדברים של העולם הזה, צריך הצלחה, צריך שפע, צריך ברכה אבל מה שבאמת חשוב בחיים, מה שאיתו אנחנו הולכים מהעולם הזה ולוקחים איתנו, זה מה שבונה את השם של האדם זה כמה הוא נתן, כמה השפיע ובסופו של יום זה מה שאנחנו רוצים לחוש. שהשפענו, שיצרנו, שעשינו וכשאנחנו עושים את זה, כי עלינו פה באיזושהי צורה לסמוך שהשפע וכל האור והטוב שאנחנו רוצים לקבל, הוא נוזל אלינו.
המילה מזל, שורש נ.ז.ל בעברית, כדי שהשפע יגיע וינזל לחיים שלנו, צריך לעורר מעשה מלמטה כדי שיתעורר בעולם הרוחני מלמעלה. כשאנחנו זזים ומניעים את עצמנו מאיפה שחסר לנו לעבר המקום שחסר למישהו אחר, מתחילים למלא אותנו. כשאנחנו מתמלאים, הרבה יותר קל להמשיך לתת ולהשפיע. כמובן שהכח השלילי ינסה להפריע בכל מצב, אבל תעשו חשבון ותראו, מתי האדם הוא יותר חזק? כשיש לו, כשהוא שמח ובטוח בעצמו או כשאין לו והוא חסר ובדאגה? כמובן שכשיש לנו ואנחנו מלאים מבפנים, אנחנו הרבה יותר חסינים בפני כל מצב שרק יופיע.

אז אם אנחנו רוצים להתחיל לחיות כמו שצריך, הדרך היא לשנות כיוון, לדאוג למישהו אחר, לעשות את מה שאנחנו צריכים באותם התחומים ששם חסר לנו, קשה לנו, לא מסתדר לנו, אבל להזיז את עצמנו. לא להיות במצב של עמידה. האדם נועד ללכת, לכן הרגליים מוליכות אותנו מנקודה אחת לנקודה שניה. כשאנחנו בתזוזה, אנחנו מפעילים את המחשבה, הרגש, את כח המילים שלנו ואת הפעולות שלנו כדי שהם יוליכו אותנו למקום הנכון. כשאדם דואג למישהו אחר, הספק נעלם, נכנסת וודאות, נכנס כח שדוחף, מניע ומאפשר לנו לקבל את הכוח שאנחנו צריכים כדי להיות הבורא של החיים שלנו.
אז אם אנחנו רוצים להפסיק את הדאגות בחיים שלנו, בואו נדאג האחד לשני. בואו נדאג שהיכן שאנחנו נמצאים, אנחנו משפיעים. וגם אם אין לנו כלום, יש לכל אחד מכם את הלב שלו, היכולת לפתוח את עצמו ולראות למה מישהו אחר זקוק, באותה הנקודה והמצב שבו הוא נמצא. לא חסרים מצבים לאורך היום לתת, להשפיע וליזום אנחנו רק צריכים לצאת מתוך עצמנו ולהתחיל לתת לנשמה שלנו את המקום הראוי לה. היא רוצה להשפיע, היא רוצה לעשות אבל אנחנו צריכים לפתוח את הפתח. הפתח, תלוי בנו וברצון שלנו. כשאדם רוצה להוליך את עצמו לכיוון האור, המילוי, השפע והברכה, לשם יוליכו אותו על פי המשפט המפורסם: "לאן שהאדם רוצה ללכת, מוליכים אותו".

אז כתרגיל שיעזור לכם להוציא זאת אל הפועל וכבר היום להתחיל לראות איך הדאגות מתחילות להיעלם, צעד אחר צעד, הסתכלו בחיים שלכם ותראו היכן ובאיזה תחום אתם חסרי וודאות, נוטים לדאוג וזה חוזר על עצמו לאורך החיים. אלו הם בדיוק הנקודות ששם רומז לכם הייקום, ששם צריך לשנות, שם צריך לזוז, לרכוש ידע חדש, אנשים שיעזרו לכם או כל דבר אחר כדי שתחושת האי וודאות תהפוך לוודאות. כי את כל מה שכולנו רוצים וחסר לנו, למישהו אחר כבר יש. זה נמצא במצב של המתנה ואנחנו רק צריכים להזיז את עצמנו אליו, כך שהייקום יעניק לנו אותו כתוצאה מהמאמץ והיציאה מתוך עצמנו לקבל את אותו הדבר.

אני מאחל לכם שתזכו למלא אתכל הרצונות שלכם ושתחיו במציאות שהיא ללא דאגה, רק שמחה אמיתית, וודאות וביטחון. אם אהבתם את הסרטון, לחצו על הלייק ושתפו עם החברים שלכם כדי שגם הם יוכלו ליהנות, לחיות ללא דאגות ובצורה הנכונה. אני מזמין אתכם להירשם כאן מתחת לוידאו לקבלת סרטונים נוספים ותוכניות. אנחנו נתראה בסרטון הבא, מאחל לכם יום נפלא, מלא חיות ושמחה 🙂
שמוליק